AI כתב לי מייל בסגנון שלי — ואף אחד לא הבחין

יש לי בעיה עם מיילים. לא שאני לא יודע לכתוב — אני יודע. הבעיה היא שאני שונא לכתוב אותם. כל מייל לוקח לי חמש דקות מינימום. לפתוח, לקרוא, לנסח תשובה, לוודא שהטון נכון, לשלוח. כפול עשרים מיילים ביום — זה שעה וארבעים דקות. על מיילים. כל יום.

אז כשהתחלתי לעבוד עם סוכן AI, אחד הדברים הראשונים שרציתי זה שהוא יכתוב לי טיוטות מיילים. פשוט, לא? מישהו שולח מייל, הסוכן קורא אותו, כותב טיוטה, אני מאשר ושולח.

רק שזה לא עבד. בכלל.

הטיוטות שנשמעו כמו רובוט

הטיוטות הראשונות שהסוכן כתב לי היו מביכות. מישהו שלח לי מייל קצר בסגנון ״היי חן, מה המצב עם הפרויקט?״ והסוכן ענה:

שלום רב דוד,
תודה על פנייתך. אנו בוחנים את הנושא ונשיב בהקדם האפשרי.
בברכה,
חן

מה? אני אף פעם לא כותב ככה. אני לא כותב ״תודה על פנייתך.״ אני לא כותב ״בברכה.״ אני לא כותב ״אנו בוחנים את הנושא.״ אף אחד שמכיר אותי לא היה מאמין שאני כתבתי את זה.

זה היה נשמע כמו מייל אוטומטי מחברת ביטוח. לא כמו אני.

הבנתי שסתם לתת ל-AI לכתוב מיילים זה לא מספיק. הוא צריך לכתוב כמוני. בדיוק כמוני. עד שאף אחד לא יבחין בהבדל.

חמישים מיילים ששינו הכל

הפתרון היה פשוט באופן מפתיע. לקחתי 50 מיילים שאני שלחתי — מיילים אמיתיים, ללקוחות, לספקים, לרואה החשבון, לשותפים — והאכלתי אותם לסוכן. אמרתי לו: תנתח. תבין איך אני כותב.

הסוכן ניתח את כל ה-50 מיילים ובנה לעצמו ״פרופיל כתיבה.״ הוא הבין שאני פותח מיילים ללקוחות עם ״היי״ ושם פרטי. שאני כמעט אף פעם לא כותב ״בברכה״ — אלא ״תודה״ או סתם שם בלבד. שהמיילים שלי קצרים — שלוש עד חמש שורות מקסימום. שאני משתמש בנקודות כשיש כמה דברים לציין. שאני לא משתמש באימוג׳י במיילים, בניגוד לוואטסאפ.

והכי חשוב — הוא הבין שאני כותב אחרת לאנשים שונים.

שלושה מיילים, שלוש שפות

עכשיו הטיוטות נראות ככה. אותו מצב — מישהו שואל שאלה ואני צריך לענות — אבל הטון משתנה לפי מי ששאל:

ללקוח — חם, ישיר, קז׳ואל:

היי דוד,
קיבלתי. אני על זה, אחזור אליך עד מחר עם תשובה.
חן

קצר. ישיר. בלי מילים מיותרות. בדיוק כמו שאני כותב. ״קיבלתי. אני על זה.״ — זה ביטוי שאני משתמש בו כל הזמן, והסוכן תפס את זה.

לרואה החשבון — קצת יותר פורמלי:

שלום רב,
מצורפת החשבונית המבוקשת. אם חסר משהו תעדכן אותי.
תודה,
חן

שימו לב — ״שלום רב״ ולא ״היי.״ ״תודה״ בסוף ולא סתם שם. קצת יותר מנומס, קצת פחות חברי. כי ככה אני כותב לרואה החשבון שלי. לא רשמי מדי, אבל לא קז׳ואל כמו עם לקוח שאני מכיר.

לספק — קצר וענייני:

אהלן, מאשר. תשלחו.
חן

שלוש מילים. כי ככה אני כותב לספקים. אין מה להאריך. ״מאשר. תשלחו.״ נקודה. הסוכן הבין שכשאני כותב לספקים אני קצר עד כדי טלגרמה, ולמד לעשות את אותו הדבר.

המבחן של אשתי

אחרי שבוע של טיוטות, רציתי לעשות מבחן אמיתי. לקחתי חמישה מיילים — שלושה שנכתבו על ידי הסוכן ושניים שכתבתי בעצמי — והראיתי אותם לאשתי. בלי לספר מי כתב מה. רק שאלתי: ״את יכולה לזהות אילו אני כתבתי ואילו ה-AI כתב?״

היא קראה. חשבה. ניחשה.

טעתה בשלושה מתוך חמישה.

הרגע הזה היה הרגע שבו הבנתי שזה עובד. אם האדם שהכי מכיר אותי בעולם לא מצליח להבחין בין מיילים שלי למיילים של AI — אז לקוח, ספק, או רואה חשבון בטוח לא יבחינו.

הרגע המוזר — כשה-AI מכיר אותך יותר טוב ממך

יש משהו קצת מוזר בזה, אני מודה. רובוט שמחקה את הסגנון שלך? שיודע שאתה כותב ״היי״ ללקוח ו״שלום רב״ לרואה חשבון? שיודע שאתה מסיים עם ״תודה״ ולא ״בברכה״?

זה קצת creepy. אבל גם קצת מדהים.

כי מה שהסוכן עשה זה בעצם לשים מראה מול הכתיבה שלי. הוא הראה לי דפוסים שאני אפילו לא הייתי מודע אליהם. לא ידעתי שאני תמיד פותח עם שם פרטי. לא ידעתי שהמיילים שלי לספקים חצי מאורך המיילים שלי ללקוחות. לא ידעתי שאני משתמש ב״אני על זה״ כמעט בכל מייל שני.

הסוכן ידע. כי הוא ניתח 50 מיילים בשניות, ומצא דפוסים שלקח לי שנים לפתח בלי לשים לב.

חמש דקות פחות, לכל מייל

בואו נדבר על מספרים. לפני הסוכן, כל מייל לקח לי בממוצע חמש דקות. לפתוח, לקרוא, לחשוב על תשובה, להקליד, לבדוק, לשלוח.

עכשיו? מייל נכנס. הסוכן כותב טיוטה. אני קורא — שניות, כי זה קצר — ומאשר. לפעמים אני משנה מילה או שתיים. לפעמים לא. הכל לוקח שלושים שניות עד דקה.

כפול עשרים מיילים ביום — חסכתי שעה וחצי. כל יום. על מיילים שנשמעים בדיוק כמוני.

ואף אחד — אף אחד — לא שאל אותי ״למה המייל שלך נשמע אחרת?״ כי הוא לא נשמע אחרת. הוא נשמע בדיוק כמוני. כי הוא נבנה מחמישים מיילים שאני כתבתי.

זה לא ChatGPT שכותב מייל

אני רוצה להבהיר משהו. זה לא אותו דבר כמו להיכנס ל-ChatGPT ולבקש ״תכתוב לי מייל.״ כי ChatGPT לא מכיר אותך. הוא יכתוב מייל גנרי, מנומס, ארוך מדי, עם ״בתקווה שמייל זה מוצא אותך בטוב״ ושאר שטויות שאף ישראלי לא כותב.

הסוכן שלי למד אותי. הוא יודע שאני ישראלי, שאני ישיר, שאני לא מסתובב סביב העניין. הוא יודע שאני כותב בעברית מדוברת, לא בעברית של מכתבים רשמיים. הוא יודע שאני מעדיף שלוש שורות על פני שלושה פסקאות.

ההבדל הוא בין AI שכותב מייל לבין AI שכותב מייל שלי. וזה הבדל עצום.

החלק הכי קשה לא היה לגרום ל-AI לכתוב מיילים. החלק הכי קשה היה לגרום ל-AI לכתוב כמוני. ברגע שזה קרה — הכל השתנה.

עכשיו אני פותח את תיבת המייל בלי חרדה. בלי ״עוד עשרים מיילים שצריך לענות עליהם.״ כי רוב התשובות כבר מחכות לי כטיוטות. אני רק צריך לאשר.

וזה מרגיש כאילו יש לי עוזר אישי שהכי מכיר אותי. כי, טוב, יש לי.